פוליקר הילד שבי

פוליקר, הילד שבי:

מבט פנימי על הזמר האהוב כפי שלא נראה מעולם בעבר– הוא מישיר מבט למצלמה בנינוחות, וצופה בקטעי ארכיון ביתיים ונדירים של עצמו ושל קרוביו. הוא מצטרף בנגינת גיטרה לבחור צעיר חסר ביטחון ומגמגם שניבט אליו מהמסך, או, בדמעות, לשירה היוונית של אימו. בדיאלוג בין אז לעכשיו, תמונות חייו של פוליקר מצטרפות זו לזו, כשברקע, לכל אורכן, מלווה אותן המוזיקה המרגשת שלו, למסע אסוציאטיבי בין תחנות חייו.

הילד:

אבינועם וברק, אב ובנו מהקיבוץ שליד רצועת עזה, עומדים כל אחד בפני סבב קרב נוסף בדרכו. בעוד אבינועם מתעקש להמשיך בשגרה ובעבודתו בשטח, ברק מתקשה לעצום עיניים ולהמשיך כרגיל. לילה אחד, ברק מגיע לנקודת רתיחה ואבינעם נאלץ לספוג את הלהבות.

יהב וינר נרצח בשבעה באוקטובר כשהגן על זוגתו ובתם התינוקת. "הילד", הסרט הקצר שצילם בעוטף עזה לפני מותו, הוא חובת צפייה – בגלל ערכו ההיסטורי והנבואי, ובעיקר בגלל ערכו האמנותי
בשבעה באוקטובר, מרצחי החמאס פשטו על כפר עזה, בה נולד, גדל והתגורר עד יומו האחרון. הוא הגן על זוגתו שי-לי עטרי, קולנוענית בעצמה, ועל בתם התינוקת והצליח להציל את חייהם אך מת בעצמו, בהקרבה הירואית.
הסרט הוא אנדרטה לאופי ולכישרון של וינר, אך גם לכפר עזה של לפני הטבח, בה הוא צולם ומתרחש, וזאת באופן חריג יחסית לקולנוע הישראלי – כמעט ולא ראינו לאורך השנים סרטים שמתרחשים בעוטף עזה.
"הילד", שהספיק לעשות סיבוב יפה בפסטיבלים בחודשים שלפני הטבח, חזר כעט למרכז הבמה. כל ההכנסות הן תרומה למשפחתו של הבמאי.