כשהשלג מכסה את מישוריה רחבי הידיים של טיבט, 20 אלף נזירות עוזבות את המנזר ויוצאות
לנדודי החורף שלהן. כמאה ימים יעברו עליהן בקור העז, כשהן נושאות על גבן מבני עץ זעירים דמויי
קובייה, שהן בונות ומפרקות, מפרקות ובונות מחדש – כל קובייה כזו היא בית, המחסה היחיד של
הנזירות עד הפשרת השלגים. המסע, על תלאותיו הגופניות והנפשיות, הוא תהליך לימודי. הנזירות
עסוקות בשאלות של אמונה, חיים, מוות, סבל והחלמה. חלק מתחזקות באמונתן, אחרות נאלצות
לפרוש. המצלמה עוקבת אחריהן מקרוב, עד שנדמה שהיא מצליחה ליצור זהות כמעט מושלמת בין
הנופים המהפנטים של טיבט המושלגת לנופי הנפש של הנזירות.

לפני ההקרנה תתקיים הרצאתה של ד"ר עינב רוזנבליט: "סינמה נירוונה: בתוך השלג הדק"
בעקבות הסרט נדבר על מפת הדרכים הבודהיסטית ועל ההשראה שאפשר לקבל ממחוזות טיבט
הרחוקים אל חיי האתגר שלנו במערב. משורר זן כתב: עגלת משא עוברת; פרחי אדמונית הרעידו;
שיר המשמש לתרגול של איכות תודעתית המכונה אוּפֵּקָה, שעיקרה במציאת ערוץ בטוח של קיום

מוגן בתוך כל מציאות; המפגש הקולנועי יציע איך אפשר להתקלף מקורות חיים גם תוך כדי שהן
קורות, למצוא חמימות בתוך כל כפור ושקט בכל נסיבות.
ד"ר עינב רוזנבליט היא חוקרת ומרצה לבודהיזם, מתרגלת בפרקטיקה הבודהיסטית כ-25 שנה
ומנחת מיינדפולנס ומדיטציה במוסדות אקדמיים ופרטיים. ספריה "גוף אנושי מדי"  (2014) ו"רוח רעבה"  (2018) ראו אור בהוצאת רסלינג.